פיסות חיים - קול האלוהים | הטור של עפרה הפנר"תמתחי קצת יותר את הצוואר, את יכולה" הוא לחש בקול רך לאחת המשתתפות, אחר כך המשיך והתהלך כמרחף בין המתרגלים השונים, נגע קלות בגבה של "תמתחי קצת יותר את הצוואר, את יכולה" הוא לחש בקול רך לאחת המשתתפות, אחר כך המשיך והתהלך כמרחף בין המתרגלים השונים, נגע קלות בגבה של אחת לחזק את המתיחה, שיחרר אחרת מתנוחה לא נוחה וחזר למקומו להנחות את התרגיל הבא.
קראו לו אומקר (צליל האלוהים בסנסקריט) או בעברית תמיר, אכן תמיר הוא היה דק גוף ושחום. בילדותו קטף אבוקדו במטע שבקיבוץ. כעת הוא מורה ליוגה, מנהל את הסניף בפתח תקווה וחולם להיות "סוואמי" - מורה רוחני בדרגה גבוהה.
אומקר נפצע קשה במלחמת לבנון הראשונה, יצא ממנה כמעט משותק, וכך התוודע ליוגה. הוא לא וויתר לעצמו ותרגל כל יום ארבע- חמש שעות עד שגופו נענה לו והוא הפך לגמיש וחזק. אז הוא נסע לקנדה עבר קורס מורים והתחיל ללמד.
"היית רוצה להיות אסיסטנטית שלי?", שאל אותי פעם, "תוכלי להדגים את התנוחות שאני מנחה", שמחתי שפנה אלי, מאוד רציתי לעזור לו, ללמוד ממנו את תורת היוגה. הרוגע שנבע ממנו והעליצות שנחה תדיר על פניו קסמו לי. הייתי בתקופה מאוד סוערת בחיי וחיפשתי מנוחה, והיוגה הייתה מבחינתי התשובה.
חליפת כותנה צהובה
בין תרגילי פראנימה (תרגילי נשימה) לתרגול "אסנות"- התנוחות השונות, נהג אומקר לשלב אמירות מחוכמת הבודהיזם. לא פעם קרא מתוך ספר על שורשי האושר , הרצה על נפלאות המדיטציה וערך מפגשי "סט סנג" (ניגון ושירה מתוך מזמורי קודש) להעלאת המורל.
תדיר לבש חליפה צהובה כצבע התודעה מכותנה פשוטה, הקפיד על מזון צמחוני והסתפקות במועט. יותר מכול, הרבה לעזור לזולת. העזרה לאחר היא הפותחת את הלב לאהבה, לעבוד על נתינה, זו גולת הכותרת של ההתפתחות האישית, נהג לחזור ולהדגיש במפגשים השונים. היה נעים לשהות בקרבתו, איזה נועם אלוהי נשפך ממנו אל המקורבים לו ועטף אותם בחמימות נעימה.
"אם מישהו מכעיס אותך", אמר לי פעם, "תבדקי את עצמך, למה הוא מציק לך כל כך? מה הוא רוצה ללמד אותך?" זה בדיוק כמו שכואבות לך השיניים. הכאב מצביע על כך שיש בעיה. הכאב הוא טוב- הוא מצביע על המקום שדורש תיקון, כך תוכלי לגשת אל רופא השיניים בזמן ולטפל בשן. מצוקה נפשית נוהגת באותו אופן- משהו בהתנהלות שלך דורש תיקון.
על קבלה ולמידה
בהתחלה לא הבנתי, מה יש לי ללמוד? הוא מעצבן וזהו, למה אצלי משהו לא בסדר? "הרבה יותר פשוט להאשים את האחר בחוסר התחשבות ואפתיה מאשר להישיר מבט אל תוך עצמך ולנסות להשתפר." הדף ברכות את סימני השאלה שלי, והשאיר אותי מופתעת. אחר כך הוא אמר, "את צריכה ללמוד לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך כמו שאת, על חולשותייך, רק כך תוכלי באמת לקבל את האחר".
שתי האמירות הללו הכעיסו אותי מאוד, אך הם נתנו לי כיוון, הוא הראשון שסימן את חיפוש התשובות למציאות המטלטלת בתוכי. ולרגע חוויתי את אשר כתב בשירו "על המורה" חליל גובראן:
"אין איש שיגלה לכם דבר
אשר אינו כמוס וגם בחביון הגיונכם.
המורה הפוסע בצלילי המקדש בין חסידיו
אינו מגיש מחכמתו.
כי מאמונתו ואהבתו.
אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חכמתו,
אלא יכוון צעדיכם אל מפתן נפשכם אתם."
(חליל גובראן – על ההוראה)
כן, כזה היה אומקר מורה רוחני אמתי לחיים, מורה שגרם לי להתייחס ללב שלי בכבוד, להקשיב לו, הרי, אחרי הכול, זהו קול האלוהים.
*
אתן מוזמנות בחום להגיב!
כתבו אלי (hepnerof@gmail.com) את תגובתכן, וציינו בבקשה אם היא מיועדת לפרסום באתר. ציינו במייל האם לפרסם את שמכן המלא או כינוי חלופי, על מנת לא לפגוע בפרטיותכן.
תגובות שהתפרסמו עבור טוריה של עפרה הפנר
|
