פיסות חיים - פתרון יצירתי | הטור של עפרה הפנר

עבודת יומה

קטיה מתאפרת כל בוקר מתלבשת ויוצאת לעבודת יומה. זה שתים עשרה שנה היא מנקה בתים של אחרים. "אני אוהבת לנקות", היא אומרת לי ומזיזה את הספה. אני אישה משכילה, את יודעת, ביום ראשון יש לי מבחן באנטומיה.

אני לומדת כדי להיות קוסמטיקאית אבל אין לי כל כך זמן לחזור על החומר, כל יום אני בבית אחר, ובערב אני כבר עייפה. אז מצאתי פתרון יצירתי, היא מחייכת, אני מקליטה את ההרצאות בפלאפון, ושומעת אותן באוזנייה תוך כדי שאני מנקה, היא מסבירה לי ומבריקה את המראה בחדר של הבנות.

תראי, לא קל לי בחיים האלה, בהתחלה עבדתי יחד עם בעלי, יש לנו חנות פלאפונים, אבל מהר מאוד הבנתי, שלא טוב להיות כל היום ביחד עם הבעל, ואז מצאתי את  עצמי עובדת במשק בית. בדרך כלל אני עובדת אצל אנשים נחמדים. פעם אחת, היא עוצרת לרגע, ומתחילה לשטוף את הסלון, עבדתי, דווקא אצל רוסייה, שהייתה מלוכלכת, אלוהים ישמור מה הלך לה בבית... אבל לא היה איכפת לי, עד שפעם אחת, כשסיימתי לנקות, הכלב שלה נכנס למקלחת ולכלך עם בוץ את הכל, והיא קראה לי ואמרה לי איך אני מעיזה להשאיר ככה את האמבטיה ועוד לבקש על זה כסף, כל כך נעלבתי, שאמרתי לה שאני לא משרתת, שאני בן אדם שרוצה להתפרנס, ושאני לא באה אליה יותר, יש לי כבוד, מה זה? אז מה אם אני עובדת במשק בית, ככה צריך להתייחס?

היא עוברת לעשות אבק בחדר השינה, ומטעינה את הפלאפון.  אני מגישה לה כוס מיץ תפוזים, והיא נזכרת, במעסיקה אחרת שלה, שביקשה ממנה להביא את הכריכים שלה מהבית, כי היא לא מסכימה שהיא תיגע באוכל שלה. ככה זה, יש כל מיני אנשים... היא נאנחת בהשלמה ומחליפה את המצעים.

בעלך אוהב עוגות שמרים, היא נזכרת לפתע, אם תרצי אכין עבורכם, אני יודעת גם לאפות, היא מציעה ולוקחת גלולה ירוקה גדולה. איפה למדת לאפות, אני מתעניינת, באוסטריה, היא עונה בערגה, וגל של געגוע מציף אותה, שם היה לנו טוב, היה יפה.. אבל לא יכולנו להישאר, זה סיפור ארוך...

כשהגענו לארץ, קיבלתי שוק, כל השיער נשר לי, עכשיו אני בולעת את הגלולות האלה, הן מורכבות מאצות ים, בהרצאה ששמעתי, אמרו שזה עוזר. הייתה לי נשירה שלא נדע, כנראה, מהדיכאון, כבר חצי שנה אני לוקחת,  את רואה, עכשיו, כבר אין לי קרחות, ברוך השם, כל פעם שהסתכלתי במראה הייתי מתעצבנת.. עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי.

לא מתפשרת על לימודים

היא מבריקה את הכיריים ומספרת על ילדיה, כמה היא מקפידה איתם על לימודים והשכלה. עיניה נתקלות בגליל נייר סופג, והיא שואלת אם היא יכולה לקחת את זה, כן, בטח, אני משיבה, והיא מרגישה צורך להסביר, תקשיבי, הבת שלי לומדת אדריכלות, והיא מגישה את כל התרשימים שלה בתוך גלילים, פרפקציוניסטית הילדה הזו..

אני מתיישבת לעבוד מול המחשב, וקטיה מנקה את התריסים, מורידה את הלכלוך שנצבר מסופת האבק האחרונה. יש לכם  מדפסת צבעונית? היא שואלת בשקט, המרצה שלי ביקש לחזור על החומר, אני צריכה לעבור על תרשימי הגוף הצבעוניים, ללמוד על מחזור הדם והמערכת ההורמונאלית, אני חייבת הדפסה צבעונית כדי לעקוב אחר תרשמי הזרימה. אל תדאגי, זה בסדר, תרגישי בנוח, אני משיבה ומדפיסה לה את החומר, שיהיה לך בהצלחה, אני מקווה...זה לא כל כך פשוט המבחן הזה...

קטיה מחזירה את הרהיטים למקומם. ריח של ניקיון מתפשט בבית. הדליים והסמרטוטים מוחזרים אחר כבוד לארון השירות וקטיה שוב מתלבשת ומסרקת את שיערה, בודקת את האיפור וחוזרת  לביתה, ליום עבודה נוסף.
 

*

אתן מוזמנות בחום להגיב!

כתבו אלי (hepnerof@gmail.com) את תגובתכן, וציינו בבקשה אם היא מיועדת לפרסום באתר. ציינו במייל האם לפרסם את שמכן המלא או כינוי חלופי, על מנת לא לפגוע בפרטיותכן.

תגובות שהתפרסמו עבור טוריה של עפרה הפנר