תגובות לטורים של עפרה הפנר

תגובות גולשים וגולשות לטור "פיסות חיים"

אנו שמחות לקרוא ולפרסם את תגובותיכן!

אתן מוזמנות לשלוח את תגובותיכן (או תגובותיכם) למייל hepnerof@gmail.com
התגובות יפורסמו לפי שיקולי המערכת

 אתן כותבות לאתר נשים

 


 
תגובות לטור
נפש חיה

1. כיפה אדומה

בעולם שבו נדרשות נשים לעמוד ב"תו תקו" של מראה חיצוני,גם אם זו רעלה מכסה הכל ,(כי הרי אז היא רכושו הבלעדי של הגבר),ובעיקר כאשר העתונים,הפירסומות,הסרטים והקליפים פועלים במרץ להחפיץ את האשה ולהוריד את סף הגרוי לאפס,אין זה פלא שבנות,בעיקר אם הן צעירות מאוד ותמימות הופכות לטרף לעיניהם ולשיניהם של הזאבים...אין דבר שיפריד בין ידיים אלימות לבין גופן מלבד מצפון פעיל וחוק תקין.אך "החוק" איננו תקיף דיו,ולעיתים הוא אף משדר:היא כנראה אשמה...  כדי למנוע,כמידת האפשר, את התופעה עליה כתבת ,עפרה,כל כך יפה ובכזו רגישות,יש להגיע למצב שבו כל אנסמטריד פוטנציאלי יחשוב פעמיים לפני שליחת היד.אם הוא ידע בודאות שישלם בעד ה"התפתות" בשלילת חופש -ההתפתות הזה עצמו ל20 שנה לפחות,זה יקרה.

בנוסף,אני חושבת שיש להכין את הילדים הצעירים לכל אותן תופעות שלא תמיד ברורות להם,בעיקר להכין את הבנות הקטנות,אלה שכתבת עליהן בסיפורך.אני מכירה פרוייקט נפלא שהוכן ע"י עובדות סוציאליות,והוא נקרא:"תיאטרון הילדים-החברים של יעל"אלו הצגות חינוכיות לילדים, כאשר הצגה אחת מהן נקראת:"יעל לומדת לשמור על גופה"היא עוסקת במניעת פגיעות מיניות בילדים,ובהבנת מה מותר ומה אסור במגע ועם מי,ולמי חשוב לפנות לקבלת עזרה. ברגע שהילד או הילדה (בודאי מגיל שלוש) תדע שיש דברים כאלה ואיך להגיב מולם,הוא או היא יתנהגו נכון.אין צורך לחשוש,המפגש עם התכנים מעודן ורגיש ונשמותיהן התמימות של ילדינו לא תפגענה אלא דוקא תתחזקנה.בנוסף,אני חושבת,שראוי ורצוי להוסיף לשיעורי ההתעמלות בכל גיל ובכל מקום בארץ אימון יסודי בתורת הלחימה.זה לא יהפוך את בנותינו ל"הרקולס",אך בהחלט יספק להן ידע בסיסי בהגנה עצמית,בדיוק כפי שמלמדים אותן את לוח הכפל וכיצד לחצות כביש.מוסר+חוק+יכולת להבין מתי לומר לא+יכולת הגנה עצמית=השרדות סבירה בעולם הסוגד למין ומקיים את פולחן הגוף הנשי גם כלפי אותן "כיפות אדומות" חסרות ההגנה ב"ג'ונגל"העיר הגדולה.תודה עפרה על העלאת הנושא החשוב הזה דווקא באינטרנט,שגם הוא די "יער פרא" לרבות.
ורדה

חזרה לטור נפש חיה




תגובות לטור "צריך לקבל החלטה"

1. רק אתמל היית ילדה בעצמך והנה הגעת לגיל

רק אתמל היית ילדה בעצמך והנה הגעת לגיל בו מתהפכים לך היוצרות, לעיתים גם עולמך ("אשבור את שגרת יומי" ), ויש לזה כ"כ הרבה רבדים.
יפה עשית ש"כמעט" נצמדת לעובדות, ללא דרמטיזציה מיותרת, גם כך הדברים
דרמטיים דיים.
בשנים האחרונות, הרבתי לחשוב על הזקנה, אם זה בגלל הזדקנותם של הורי
ואם זו הזדקנותי אני (המראה הזו שלא מאפשרת לך לא להביט בה/בך):
חשבתי בעיקר על העליבות שבזקנה, שחלקה בגידת הגוף, והנה את דברת
גם על אותה בגידה, אלא שגם דיברת על אביך המובס ע"י הזקנה;
לא יודעת למה אבל זה נתן לי תובנה נוספת בעניין
והלכתי עם זה דווקא למקום שמקל, לפחות עלי, בהתמודדות: מובס זה אומר שאני במלחמה
ואני בעצם לא רוצה להילחם בזקנה (גם לטנגו הזה נדרשים שניים), כנקודת הדגש בחיי, אלא לחיות את חיי
עם הנסיבות הקיימות, גם אם זה מחירה של ההזדקנות (פיוס? השלמה? - לא יודעת. יותר קל? - כן!).
אני חושבת מתוך הדברים, שאת בת נהדרת, בעיקר מעצם היותך שם אך גם מהתרשמותי מתגובותייך
החכמות אל מול אביך ונוכח המציאות, כמו למשל האמירה, שהוא לא אמור לעשות דבר שעימו איננו שלם 
או גם התובנות הקשורות באימך.
מאחלת לך שתצליחי רוב הזמן להיות חזקה,
שוש

2. זה מרגש

עופרלה,זה מרגש כי גם אני באותה דילמה לגבי אבי בעניין ניתוח ביד כך שהכתבה משקפת ומהווה מקום להזדהות אצל חלק גדול מהאוכלוסיה ביחס להוריהם המזדקנים,ואכן יש לתת להם להחליט כי ברגע שהם החליטו,הם קיבלו שליטה על חייהם וישאו בתוצאות בגאווה שתביא להחלמה מהירה.
אני מחזיקה לך אצבעות,ההחלטה הנכונה אכן תגיע ותביא להחלמה מהירה של אביך היקר.ולדעתי יש לפרסם כתבה זו כי ניתן להתחבר אליה בקלות ולגלות כלפייך אמפטיה .
אוהבת ומחבקת דינה

3. לקבל החלטה בכל צומת חיים

עפרה, לקבל החלטה בכל צומת של החיים קשה כמעט כמו "להיות או לא להיות" של המלט המתבגר הנצחי שלנו. אמנם ללא החשיבה על המוות המהווה עבורו בשלב מסוים "ערש נוח", אך בהחלט עם התלבטויות,שאינן תמיד רציונליות.יש ואנו בוחרים בדרך מסוימת מתוך הבנה שזו הדרך המוסרית ביותר לפתרון אותה דילמה,אך לא תמיד אנו שלמים עמה באופן מלא. לעיתים היינו רוצים לפעול בדרך אנוכית, אימפולסיבית, שתספק את היצר שלנו, בטוחים שכך נכון היה לפעול, אך נרתעים מפני ה"מה יגידו" הנצחי והמתסכל. 

אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היינו עושים אחרת באותה צומת,כי הרי כבר סגרנו את הגולל על הדרך השניה, אך, לעיתים, התסכול על עודף החשיבה מתסכל לא פחות מההתמודדות עצמה מול המעשה.

שימי לב שהמילה "תסכול" שחוזרת כאן פעמיים טומנת בחובה את השורש ס.כ.ל שמשמעותו לשנות. אפשר אף לומר שה-ס המתחלפת לעיתים עם -ש רומזת על ש.כ.ל. והמבין-יבין. 

לדעתי,מול ההסתכלות על המצב שהצגת,מה שבחרת הוא הנכון,כי יש בו שילוב של רגש ושכל.מול מי שזקוק לעזרתנו ואהוב עלינו אנו תמיד עושים את הבחירותהנכונות.

ואסיים במשפט מתוך שירה של דליה רביקוביץ "גרוויטציה":...ולא היתה זאת יד המקרה.כלל וכלל לא יד המקרה..."
ורדה

חזרה לטור "צריך לקבל החלטה"





תגובות לטור
מחק הפלא

1. עפרה,
 
שבת שלום, קראתי את הטור שלך ומאוד נהניתי, מכיוון שהוא מתאר חוויות יומיומיות מחייה של כל אשה. מחכה לקרוא תגובות נוספות
 רחל
 

2. עפרה שלום,
 
לי יש ספר שאני מסתפרת אצלו מגיל 14, ואני כבר מעל 40. כול יום אני מתפללת לה' שישמור לי אותו שלם ובריא, כי אני לא יודעת מה אעשה בלעדיו. רק הוא גורם לי להרגיש יפה, ולהישאר יפה, שלושה חודשים, עד בתספורת הבאה.
 נוגה

חזרה לטור "מחק הפלא"





תגובות לטור
"כמו שעון של דאלי"

1. הי עפרה,
 
אוהבת את האנלוגיה שלך. אצל דאלי, בשעונים הנוזלים,
יש הפוך על הפוך, "הכאילו": השעון (מוצק) נוזל (תנודה תמידית) והופ, הוא בפריז (freeze), וזו
עפ"י כוונתך, תמציתה של "פיסת חיים".
 
באחד מהסרטים בהם מככב ריצ'ארד גיר ("רחובות ברוקלין"), הוא מקבל לרגל פרישתו (מהמשטרה),
שעון מזונה ג'אנקית, שהוא אוהב. בשעון היה חרוט, ולא מתחייבת על הדיוק:
שבזמן אי אפשר להשיג זמן; בתרגום חופשי, בחיים יש טייק אחד
מהיר וכידוע, הוא לא נוזל, הוא עף. (כאמנית הייתי חושבת על שעון שהוא בפייד אאוט תמידי, פרפטום מובילה).
 
קראתי הטור בהנאה רבה ביותר,
כשחיוך נסוב לו בזמן הקריאה, בשפתי ובעיני.
 
להתראות,
שוש

 2. איזה וואו!
 
אוהבת מאוד את הכֵּנות, את הזרימה, את הקריצה המחייכת...
 
זה מקל עלַי, עלינו, על כולנו, להביט על עצמנו ולקחת עת עצמנו, את בחירותינו ואת חיינו קצת פחות ב ר צ י נ ו ת.
 
מיכל

חזרה לטור "כמו שעון של דאלי"
 




תגובות לטור
"חותם"

1. משב רוח רענן, עפרה!

כ"כ נעים לקרוא על מורה מוצלח.
נעים יותר לקרוא על כך את ניסוחייך!
אתייחס להשוואתו את עצמו למיילדת, ואוסיף: לא רק שצריך ללחוץ כדי שייצא תינוק. רצוי לוותר על אפידורל....
ככל שאתה מתאמץ יותר ונמנע מתמיכות מיותרות, כך התוצר מוערך יותר.

2. עפרהל'ה

קראתי את הטור שלך ואני מהרהרת לי – מה את מספרת לנו.
יש כל כך הרבה שיטות עבודה  פסיכולוגיות , והשיטה כאן  היא גרימת תסכול- זה כמו שעושים כושר , וקורעים סיב של שריר, השריר החדש נבנה יותר חזק...
המורה שלי לפילטיס היה רקדן ממייסדי להקת בת שבע, לקח אותי תמיד למקומות כואבים וביחוד מפחידים , ועל שאלתי כשאלתך הוא ענה שצריך להיות במקומות שקשה לנו, במקומות הכואבים - רק כך יש הישגים, רק כך צומחים.
 
התמיהה הכי גדולה שלי היא תמיהת הנבט. זרע נזרע באדמה, עובר תהליך 'סודי' , משהו קורה לו, הוא מפסיק להיות זרע, מתפרק, והופך לאנרגיה עצומה – שגורמת לו להיות לנבט שמסוגל לדחוף רגבי עפר עצומים (עבורו) ולפרוץ החוצה זוהר ורענן...
איזה תהליך אנחנו עוברים כדי שנהיה לנבט ירוק פורץ?
 
את נושאת את הסוד איתך. סוד הצמיחה, וסוד הפרידה.

יונה

3. הי עפרה,

אשרייך שהיה לך מורה שעמד בפני "חפירותייך"
או הייתי אומרת, מתוך הכרות עמך, בפני עצמתך.
אשרינו שיש עדיין מורים שכמותו.

חשבתי לעצמי, כמה קל לא להיות כמו אבנר
ו/או לחילופין כמוהו ולהאמין בדרך ולגרום לתלמידייך "להיות בדרך" (=תהליך);
זו גם בעיני תמציתה של הלמידה (למידה =תהליך).

 שוש

4.  הי עפרה,
 

קראתי את הטור, ואני מבקשת לומר, שנכון, צריך ללחוץ כדי ליַלֵד אבל צריך גם לדעת לשמור על איזון.   ולשים לב למצבה של היולדת ולהקל עליה את המעמסה כמו גם לא לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה.
 
מיכל

חזרה לטור "חותם"




תגובות לטור "טחנות רוח"

1. עפרה יקרה,
 
הטור החדש שלך  רגיש מאוד ומושך מאוד להתייחסות.
האמת, יהודים והומוסקסואליים נשארו עד היום "חיות אחרות", וגם היום רבים לא מקבלים אותם ככל בני האדם שיש להם נטייה כזו או אחרת משלהם וגזע אתני משלהם.
 
שלך
מיכל

2. היי עפרה,
 

נהנתי מאוד לקרוא את הטור שלך
את כותבת יפה , בצורה פשוטה ומציאותית כלכך
עד כי כל אחד מאיתנו יכול לחוש כאילו והוא נמצא באותה סיטואציה בעצמו
מעניין לקרוא אותך.
ב"צריך לקבל החלטה" התחברתי למה שכתבת
זה העלה בי זכרונות כואבים מהתקופה בה אבא שלי היה חולה
השינוי הזה שחל בגוף ...... הגוף בוגד ואיננו עוד מה שהיה
שום דבר לא נשאר כשהיה...
המציאות החמימה, המשפחתית, זו שהכרנו משתנה לנגד עינינו ללא שליטה
וזה עצוב, גורם לנו לחשוב יותר על הזקנה
את ילדה טובה. אני מקווה שהדברים יסתדרו אצלכם.
מאחלת לכם בריאות טובה.
 
אשמח להמשיך לקרוא את כתבייך.
ישר-כח ובהצלחה.
ענת רמתי


3.היי, עפרהלה,

 נהניתי מכתיבה רהוטה ואינטליגנטית, כפי שאת מרגילה אותי שוב ושוב!
ההשוואה קצת רחוקה, אבל אולי היא זו שמחדדת את הצורך בקבלה.
אמש חזרנו ממונטנגרו עולת הימים (בת ארבע סה"כ, עולה לטרום-חובה...).
כששאלתי מונטנגרי על קרואטי, השוכן ק"מ ספורים ממנו, ושניהם בלקנים, הגיב ביריקה.
אם בין הגויים לבין עצמם  כך, אצל אנטישמים על אחת כמה וכמה!
הבה נקווה לימים טובים יותר.
שנה טובה ומבורכת,
טלי הורוביץ

חזרה לטור "טחנות רוח"



תגובות לטור "לא רואה ממטר"

1. עפרל'ה,
 

כן.
מציאות קיימת מאז ומעולם.  בעבר קבלוה וכיום פחות.
מודעות ואומץ יצרו את ההבדל.
 טליה
 

2. הי עפרה,
 
הרבה יותר דברים לא כתובים שם אצלך, באשר לפיסות מחייהם של חברתך ובעלך -
ובמקביל ישנם דברים מיותרים ומבלבלים, באשר להחלטות:
 
לא מדובר ב"רואה לא רואה אותה", שזו צרה כשלעצמה,
אלא שהיא מתגמדת, הופכת לשולית ביותר, לנוכח הקו האדום, שממנו אין חזרה בעיני -
הרמת היד עליה?!?! - זו סיבה לפרוק נשואין/יחסים, גם אם יש ילדים
וגם אם הוא היה כן רואה אותה ממטר ואף יותר.
 
שו
 

3. עפרהלה שנה טובה
 
מה זאת קלישאה? מילה צרפתית שפירושה במקור תבנית של אות  בתחום הדפוס.
אף אחד לא רוצה להיות klishe
בכלל, לא רוצים להיות תבנית-  רוצים להיות אורגינל.
ב'צלם אלוהים' – זאת תבנית. התבנית הבסיסית  של צורך, של הזדקקות, הזכות לכבוד לאהבה – אינה קלישה
אינה קלושה -
היא משותפת לכולנו.
חיבוק
יונה

4. שנה טובה, שנה של התחלות

קראתי את הטור שכתבת, ולא האמנתי עד כמה הוא הזכיר את החיים שלי. חלקי רגעים, פיסות של מחשבות, הכל התחבר יחד. אמנם, חבר שלי לא הכה אותי (חשוב להדגיש למקרה שמישהו יטיל ספק), אבל האוכל באמת לא היה לו טעים. לא הצלחתי לקבל את הפרגון שהגיע לי. גם אני ארזתי מזוודה, אבל את המזוודה שלי, לא של מישהו אחר. אני הייתי זו שעוזבת, הפעם. ואולי תמיד?... מאחלת לך שנה טובה, שנה של הרבה סיפוק, ושהמבטים הפנימיים הם אלו שיעניקו לנו הכי הרבה כוח.

שלך, מלי.

חזרה לטור "לא רואה ממטר"



תגובות לטור "עיניים שחורות"

1. מה מחכה לה?

היי, עפרתי היקרה והכותבת כ"כ יפה,
מה באמת מחכה לה?!
למרות שיש יוצאי דופן. כולנו יודעים.
אך יודעים גם שהרוב המכריע אומלל, ושמדינתנו אינה יכולה להעניק תקציבים מתאימים ומספיקים לשילובם הנאות והמכובד בקהילה.
שלך
טלי

2. צמד המילים מחויבות אישית

מדהים איך צמד המילים "מחויבות אישית" מקבל משמעות עמוקה יותר כאן. ועם זאת, אל לנו לרחם עליה. לסובבים אותה יהיה קשה מאוד, אך האם היא סובלת? זו שאלה חשובה לשאול.
 

חזרה לטור  "עיניים שחורות"


תגובות לטור "הכל בסדר"

1. איזה יופי

מתה עלייך!
איזה יופי.
איך את מצליחה לתאר בשורות ספורות פיסת חיים מתוקה. דמויות סבך, סבתך, אמך ואפילו שלך (חסמבה) משורטטות ביד אמן.
תודה שזיכית אותי בחווית הקריאה.
שלך,
טלי
 

חזרה לטור "הכל בסדר"



תגובות לטור "בלב כבד"

1. עצוב וכתיבתך עשתה את העצוב יפה.
 

חזרה לטור "בלב כבד"


  


תגובות לטור "בצבת החיים"

1.  מתי מעט. אבל יש כאלה.

טוב שעינייך הטובות מבחינות בהם.
והכתיבה, כתמיד, צ'כובית
 
טליה

2. מחשבות על הים

הביטוי "בצבת החיים" הוא אחד הביטויים המעניינים ששמעתי בזמן האחרון. חושבת על לובסטר, ועל איך צבתותיו תופסות משהו ולא נותנות לו לעזוב. לפעמים זה טוב...

חזרה לטור "בצבת החיים"

 


 

תגובות לטור "על הפרופורציה"

1. עפרל'ה,

מצא חן בעיני: "את תתני לה כדור עכשיו".
אנחנו מאוד אסרטיביות ביחס לילדינו, והרבה פחות ביחס לעצמנו.
 
מעניין למה זה קורה לנו...
 
טליה

2. אמא אסרטיבית, אלא מה?!
 
מיכל

3. הי עפרה,
 
זו לדעתי אחת "החוכמות" בכתיבה או בסיפור בכלל: לרתק וללמד דרך "הקטנות" שבחיינו (= "הפרופורציה") -
 וזה מה שאת עשית בסיפורך זה.
 
תודה וחג אורים שמח, זה חג נפלא!
 
שוש

חזרה לטור "על הפרופורציה"
 



 

 תגובות לטור "אור ומתיקות"

1. צירוף מקרים

איזה צירוף מקרים?
לנכדתי הבכורה קוראים שחר. גם היא אוהבת לבשל...
גילה כמעט פי שניים מגילה של שחר שלך, והיא יפיופה אמיתית, כמו שחר שלך.
היי שלום, יקירתי,
טלי

2. מקסים!
 
מיכל.

3. הי עפרה,
 
יופי של שם(מאוד אוהבת את השם שחר)
ליופי של ילדה :-) !
 
שבת שלום,
שוש

4. שלום עפרה

הפעם אני רוצה לכתוב מעל לראש שלך ולפנות ישירות אל הבת שלך, שחר.
 
שחר שלום,
חשבתי על כמה דברים בזמן שקראתי את הטור עלייך:
ראשית, שיש לך אומץ! לא כל אחד היה מסכים שיכתבו עליו בלי שהוא יודע מראש מה יכתבו. אפילו מבוגרים היו אולי קצת חוששים. אבל את ידעת שאת מוכנה לקרוא כל דבר וזה מראה שאת בטוחה בעצמך (וגם באמא שלך).
דבר נוסף - ממה שקראתי, הבנתי שאת ילדה שאוהבת להיות במרכז של העשייה בבית ולעזור לאמא להכין את הארוחות למשפחה. התרומה שלך באמת מרשימה. את ממש לוקחת לעצמך תפקידים במשפחה שלך.
ודבר אחרון - אני קוראת שאת ילדה שמודעת להופעה שלה, שחשוב לך להיראות יפה ולאכול מזון בריא. זה לא קל לעמוד מול פיתויים מושכים כמו שוקולד ועוגות, ומגיע לך "כול הכבוד" בכל פעם שאת מצליחה להתמודד ולנצח.
שחר, יש לך יכולות רבות ואת ילדה מיוחדת שלא מוותרת, אלא מחפשת אתגרים.
אהבתי את הטור שנכתב עלייך.
מיכל

חזרה לטור "אור ומתיקות"

 


תגובות לטור "בת המדבר"

1. תמיד מקורית!

אכן, גם החברה הבדואית תתעורר יום אחד, כפי שקורה, לשמחתי, גם בחברה החרדית.
אמש ראיתי בחורה עזתית, שנצחה במרוץ מכוניות.
העולם מתקדם וכל שוכני הגטאות עמו.
יישר כחך, עפרה יקרה.
טלי

חזרה לטור "בת המדבר"

 


תגובות לטור "מה הכי מכאיב לך"

1. כמה עצוב.
אפשר גם אחרת.
כנראה התגלגלו לקבוצה קיצונית ביותר.
קיצוניות, כידוע, היא אסון בכל מקרה.
שלך,
טלי


2. עפרהלה יקירה,

גם הטקסט הזה וגם הקודמים מגלים לי שוב ושוב את כשרון הכתיבה שלך.
אני מרשה לעצמי להרהר שאימצת  לעצמך ז'אנר עיתונאי – מעין רשימות מאפיינות לא שיפוטיות, חסרה לי עפרה המביעה תובנות אישיות...
 
יונה


חזרה לטור "מה הכי מכאיב לך"

 

אתן מוזמנות לשלוח את תגובותיכן (או תגובותיכם) למייל hepnerof@gmail.com
התגובות יפורסמו לפי שיקולי המערכת





מאמרים אחרונים
-פיסות חיים - את יהודיה | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - עבדות, חירות ואריק אינשטיין | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - ושתי: טור פורים | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - קול האלוהים | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - פתרון יצירתי | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - אחת לכמה זמן | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - האם אני באמת אני | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - מה הכי מכאיב לך | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - בת המדבר | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - אור ומתיקות | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - על הפרופורציה | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - בצבת החיים | הטור של עפרה הפנר
-CBT לנשים - טיפול קוגניטיבי התנהגותי במבט נשי
-פיסות חיים - בלב כבד | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - הכל בסדר | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - עיניים שחורות | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - התאומות שלא נולדו | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - לא רואה ממטר | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - טחנות רוח | הטור של עפרה הפנר
-פיסות חיים - חותם | הטור של עפרה הפנר
-קצוות מפוצלים
-פרפרים בבטן, קשקשים בראש
-גלולה למניעת הריון או התקן תוך רחמי?
-יציאה לחופשת לידה
-טיפוח ידיים וציפורניים
-מה ניתן ללמוד מהנשים בתנ"ך?
-טיפולים טבעיים לתופעות גיל המעבר
-יוגה לנשים בהריון
-נשים שיער ופוסט מודרניזם
-אנורקסיה נרבוזה
-תגובות לטורים של עפרה הפנר
-פיסות חיים - עמוד ראשי
-תזונה נכונה לנשים
-סרטן ונשים
-בולמיה נרבוזה
-נשים בגיל הזהב
-איפור
-הטרדה מינית
-גיל הפוריות
-גיל המעבר

קישורים
- עפרה הפנר - לקבל החלטה
- עפרה הפנר - נפש חיה
- האתר השלם לנשים ונשיות
- טיפולי רפואה משלימה
- משפחה או קריירה?
- טיפוח העור
- טיפול משפחתי

חיפוש באתר

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
תוכן:





בולימיה | בריאות האישה | סרטן השד | נשים | נשירת שיער | אוסטיאופורוזיס | CBT לנשים | מפת האתר