מה ניתן ללמוד מהנשים בתנ"ך?המקרא הוא לעיתים חמקמק ולעיתים אכזרי. פה מילותיו מפורשות ושם הן מעורפלות ומזמינות פרשנות, וגם כאשר הפרשנות גלויה וקיימת, במקרים רבים נאלצים המדרש וחכמינו להשלימה.
הנשים בתנ"ך לעת מכעיסות במעשיהן ובדבריהן ולעת מעוררות השתאות עצומה. סיפורה של האשה המקראית מעורר שאלות ובפעמים אחרות מפיץ אור והשראה.
פרשנויות רבות נקשרו באשה הראשונה בתנ"ך, הלא היא חווה אמנו - אם כל חי, שעל פי רבים גזרה על האנושות את טעם החטא והמרור ולפי אחרים מסמלת את האמצעיות מול ההגשמה הפרגמטית המתבטאת באדם ועמלו על פני הארץ.
"עצם מעצמי, בשר מבשרי" אומר עליה אדם, וכדבר אלוהים האדם איננו יכול להפרד מאשתו.
חכמים מוסיפים כי ההפרדה הדיכוטומית בין האדם לחווה מסמלת את נחיצותה של האשה בחייו וכך האדם קובע בענייני העולם והאשה בענייני הבית והיא המעניקה לאדם את כוחו. מסיבה זו שווים הם במעמדם כי ללא שלום האשה לא ייתכן שלום האיש.
בתיה בת פרעה, שנגלית לנו תחילה בספר שמות ללא שמה כבת פרעה, היא זו המושה מן המים את משה העתיד להיות משה רבנו, מזהה אותו כעברי אך חסה עליו ומגדלת אותו כבנה, למרות איסורו של אביה פרעה להותיר זכרים עבריים בחיים.
חכמים מוסיפים כי למרות התערבותו של אלוהים בהענקת שמות לדמויות המקרא, כאן בחר להשאיר את משה עם שמו שבתיה בחרה עבורו.
בתיה היא בעלת קיום דו משמעי ביהדות, כבתו של רומס העבריים מצד אחד ומושיעת עמם מצד שני, שהרי גידלה ושמרה כעל בנה שלה את זה אשר יגאל את בני ישראל ממצרים, על אף שלא זכתה לחוות לידה שלו.
ארבעת האמהות
ארבע אמהות ישראל הן דמויות נשיות ייחודיות כל אחת לכשעצמה. שרה, הנקראת תחילה שרי, היא אשת אברהם שלא הצליחה ללדת לו בנים ולהביא משפחה לעולם, נתנה לו את שפחתה הגר לצורך כך אך התעללה בה מקנאה וגרשה אותה.
מעשה כפול זה הוא שהנחה עליה גזר דין כפול. להגר ולאברהם נולד בנם ישמעאל ואולם אלוהים נגלה לאברהם ויידעו כי הבטחתו שצאצאיו ירשו את הארץ תתמלא רק בתיווך בנה של שרי ממנו, הלא הוא יצחק.
רמב"ן הוסיף כי עצם לידת ישמעל לאחר גירוש הגר הוא עונשה של שרה ועונש ישראל על כך שהתעללה בה.
 רבקה, אשת יצחק ואם יעקב ועשיו היתה גם היא עקרה, אך בשורת אלוהים לה היתה כי בבטנה שני גויים שיפרדו לשני עמים.
רבקה היא דמות מפתח בהיווצרות היריבות ההסטורית-מקראית בין העברים בני ישראל לאדומים. מקום מרכזי לה בשקר יעקב שקיבל את ברכת אביו יצחק במקום אחיו הבכור עשיו.
רחל, אשתו של יעקב שפגשה אותו כשנס לאחר השקר לאביו, תזכר בשל ויתורה ההירואי על יעקב לאחותה, לאה, במזימת אביה. לאה נהייתה אמם של ששת בניו החשובים של יעקב מתוך תריסר והיא הראשונה במקרא שהעניקה בעצמה שמות לילדיה ולא בתיווך אלוהים.
רחב הזונה היא שסייעה למרגלי יהושע במשימתם ובכך לכיבוש הראשון בארץ כנען. על פי חכמינו היא אמם של נביאים בהיסטוריה העברית (חולדה, יחזקאל, ירמיהו ועוד) ולפי המדרש שמה אומר שהייתה רחבה בזכויות.
מקצועה עד היום מעורר פרשנויות שונות אך פירוש מעניין הוא זה המשלב בין שתי המשמעויות שניתנו לה – כזונה וכפונדקאית יחד. התלמוד גם מוסיף שיהושע נשא אותה לאחר שהתגיירה ומעלה על נס את מראה החיצוני - יופי יוצא דופן.
מחקר בנושא דמות האשה במקרא
פרופ' עליזה שנהר, חוקרת ספרות עברית והשוואתית, כתבה את "זמן אשה – נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה".
זהו ספר המספר שישה סיפורי נשים – של אשת פוטיפר, מרים אחות משה, צפורה אשת משה, דבורה אשת לפידות, בת שבע אם שלמה ומלכת שבא.
לפי שנהר הטקסט המקראי לא מקצה לאשה מקום רב, אך הנשים שכן מופיעות בו הן לרוב בעלות תפקידים נבואיים, שלטוניים ומכריעים הסטורית.
ד"ר אהובה אשמן, חוקרת ומרצה בתחום לימודי התרבות העברית והמקרא, כתבה את הספר "תולדות חווה" הבוחן את מקומה של האשה על רקע הבניות חברתיות מגדריות וטקסטואליות מגדריות במקרא.
הנחת היסוד שלה היא כי הטקסט הינו מגדרי המקבע את מקומה המוגבל של האשה התלויה בגבר, כאשר מיצבים כמו פילגש-אמה, שפחה, אלמנה, זונה וכולי מקבעים אותה.
כל עוד היא ממלאת אחר הדרישות הגבריות היא מתוארת כחיובית וכאשר היא מורדת אזי היא מתוארת כשלילית.
אריאלה דים-גולדברג (1935 - 1985), סופרת עברית וחוקרת מקרא, כתבה את הספר "זאת הפעם: עשר נשים מתוך התנ"ך" שערך, השלים והוציא לאור לאחר מותה יהודה ליבס.
לפי גולדברג האשה במקרא מאפשרת לגבר לשלוט בה למראית עין, כאשר למעשה היא זו המושלת בו, בערמומיותה וקסמה הייחודי.
|
