פיסות חיים - מה הכי מכאיב לך | הטור של עפרה הפנר"מה הכי מכאיב לך?" אני שואלת אותה ומסיטה מבט אל התרנים הלבנים הדוקרים את שמי התכלת. שמש חורפית מלטפת לנו את הפנים. והסירות העוגנות מתנועעות קלות על פני המים כתינוקות בעריסתם.
"שאני לא יכולה להיות עם הנכדים שלי, כמו שאני רוצה", היא משיבה ועיניה מאדימות לפתע. לא מזמן נולד לה נכד חדש, אך הקשר שלה איתו נעשה תחת מגבלות מוקפדות של בנה וכלתה.
שבת בבוקר, על בראנץ' במרינה בהרצליה אלה ואני משוחחות. יש לה שני בנים, הצעיר מביניהם, בנימין שלה, חזר בתשובה לפני כמה שנים. כעת הוא נשוי לאפרת אף היא חוזרת בתשובה. הם גרים בירושלים, ומגדלים יחד שלושה ילדים קטנים.
מדי שבוע מוצאת עצמה אלה נכנסת לרכב שלה ונוסעת לבקר אותם. כן, היא עוזרת להם בכלכלת הבית, כן, אפילו קנתה לו דירה, בנה לומד כל היום בישיבה ואם יש לו שאלה אז יתייעץ עם הרב.
את יודעת, מגדלים ילד 20 שנה
"את יודעת, זה כל כך סמלי, העניין הזה עם הרב. שבוע לפני החתונה שלו, התקשר אלי בנימין ואמר לי שהוא צריך לדבר אתי. נסעתי אליו מיד, והוא אמר לי שלא אוכל להוביל אותו לחופה, משום שאני גרושה, כך הרב אמר. שצריך להתחיל את טקס הכלולות ממקום של חיבור, ואם אני רוצה, אז אלך לצד הרבנית. היה לי מאוד קשה לקבל את זה.
את יודעת, מגדלים ילד 20 שנה, נותנים לו הכול, מטפחים אותו, אוהבים אותו, ובסוף, את העונג הקטן הזה של להוביל אותו לחופה, גוזלים ממך, ואין לך יכולת לעשות כלום עם העניין, חוץ מלכאוב עם עצמך, ולשאול, איך כול זה נפל עלי ככה פתאום באמצע החיים."
אנחנו מסיימות את האומלטים שלנו, ומחכות לקינוח המתוק, שאולי ימתיק קצת את המילים הסוערות בתוכה. היא לוגמת מההפוך שלה, מלקקת את עוגת השוקולד, שהגיש המלצר החייכני, ונזכרת בקרמבו שקנתה ליעל הנכדה הבכורה שלה, בת ה-4. היא מדפדפת בפלאפון ומציגה מתוך גלרית תמונות של נכדיה ועל פניה עולה חיוך גאה.
"הם כל כך שמחים לטייל איתי, אני לוקחת אותם למכולת, קונה להם גלידה, מביאה להם מתנות, אבל לוקחים להם כל מה שאני מביאה. קניתי ליעלי שרשרת יפה, עבודת יד, אז החביאו לה את זה, מתוך חשש ש"תתהדר יתר על המידה". גם צעצועים לא רוצים שאקנה, שמא יתרגלו הילדים למותרות. הם מחנכים אותם לצניעות והסתפקות במועט באופן קיצוני."
על צלוחית מונח החשבון. אנו מגישות את האשראי, ומסרבות להיפרד מן השמש החורפית ומהמראה הבהיר של המים.
ריבוא רסיסי קצף
"יעל עברה ניתוח השבוע, אפילו לא אמרו לי מילה, ואני רציתי להיות שם על ידה, לעזור לפנק, אבל כנראה, שלא צריך יותר את אימא, כשיש רב, ויש אמונה שמסדרת לך את החיים ככה שהכול נראה מאוד ברור".
אנחנו קמות ועוזבות את המסעדה, הולכות בנחת לאורך הטיילת. השבת שלה בהרצליה נראית אחרת לגמרי מזו של בנה בירושלים, שם אין ים ואין חופש להיות. היא יודעת, שאם בנה יצטרך, היא תתייצב מייד ותיענה לכול צורך שלו. אם היא תצטרך את עזרתו, לא בטוח שהוא יהיה שם בשבילה.
גל כחול מתנפץ אל המזח ומתרסק לריבוא רסיסי קצף. גלי האהבה שלה מתנפצים בתוכה ללא קול.
*
אתן מוזמנות בחום להגיב!
כתבו אלי (hepnerof@gmail.com) את תגובתכן, וציינו בבקשה אם היא מיועדת לפרסום באתר. ציינו במייל האם לפרסם את שמכן המלא או כינוי חלופי, על מנת לא לפגוע בפרטיותכן.
תגובות שהתפרסמו עבור טוריה של עפרה הפנר
|
