פיסות חיים - עבדות, חירות ואריק אינשטיין | הטור של עפרה הפנראריק איינשטיין ואני מכירים זמן רב. כל בוקר הוא מסתכל עלי כשאני פותחת את המחשב ומתיישבת לעבוד. מלבד שומר המסך ניבטת דמותו האבהית מתוך פוסטר ישן המקשט את קירות חדר העבודה בביתנו השכור. קולו המרגיע מלטף תדיר את קירות הבית. בעלי לא החמיץ אף דיסק שלו, אפילו לכלבו האהוב קרא אריק. האם אכן שינינו את העולם?אריק ליווה אותי כשצעדתי לחופה. "קח לך אישה ובנה לה בית, קח לך...", הוא שר מעומק הנשמה. ואנחנו, יוסי ואני בנינו בית. אנחנו מגדלים שלוש בנות. לא פעם חושבים כמה צדק כששאל: "למה לי לקחת ללב ...", תמהים יחד איתו על אופייה של התקשורת "בעיתונאי קטן שלי..." ומה התממש מתוך ההבטחה הגדולה של "אני ואתה נשנה את העולם...". והעולם משתנה, הימים מתארכים, נעשה חמים יותר בלילות. ניסן בפתח ובדק הבית בעיצומו. החג מזמן נקלף מתוכנו החקלאי והדתי ונותרה רק ארוחה דשנה שסביבה כולנו מסובין, אפיקומן מוחבא אחד, מארחת מעולפת וכמה ילדים נרגשים ששרים מה נשתנה. כמגדלור מוצקאז זהו, הרבה השתנה. אריק מצית עוד סיגריה בתמונה ישנה מהימים ההם, באותם הימים שעם ישראל נראה אחרת. היום, איכשהו, יש הרגשה, שהערבות ההדדית התפוגגה, שהכול "שביר...ומתפורר בקלות...". ורק אריק עדיין שואל "לאן נעלמו הפרפרים..." ונותר כשריד עתיק לאיזשהו תום וטוב שהיה כאן, כמגדלור מוצק מאיר הוא את רחשי ליבה של החברה, רושם בשיריו כססמוגרף רגיש את תנועותיה. כשנחזור איש איש לביתו, עייפים מן הסעודה ומשמחת החג, ונשוב למציאות חיינו שבה מנהיג התאווה כובש עוד פסגה, הסכום שנכנס החודש לחשבון קובע את מצב רוחנו והבגד החדש הוא המושא להערצה, אז נבין, כי אולי צדק אריק בשירו, בני ישראל יצאו מזמן ממצרים, אנחנו עדיין לא. * תגובות
|
| קישורים |
| - לטורים נוספים של עפרה הפנר - טור מיוחד לפורים: ושתי - קול האלוהים - פתרון יצירתי - אחת לכמה זמן - האם אני באמת אני - מה הכי מכאיב לך |
| חיפוש באתר | ||
| תיבת יצירת קשר | ||
משפחה וילדים | סיוע בפתיחת עסק | נשירת שיער אצל נשים | וסת ראשונה | טיפול זוגי | טיפול משפחתי | מעגל נשים | מפת האתר