פיסות חיים - בצבת החיים | הטור של עפרה הפנר

עיניים כחולות, לב רחב

יש לי חברה שקוראים לה ענבר. לענבר יש עיניים כחולות ולב רחב. נכון, הפרוטה לא מצויה בכיסה, אך יש לה שירים ומבט יודע. היא נמצאת כרגע ב"צבת החיים", מכלה את עצמה לדעת. אני לוקחת קפה ומתיישבת מולה על כיסא שחוק, גומעת את סיפורה.

בשלוש לפנות בוקר התקשרה אליה חברת ילדות שלה, רונה, המתמודדת עם מחלה סופנית. רונה מבקשת עזרה. אז היא נכנסת לאוטו ומתייצבת אצלה ומצחיקה אותה בעזרת חיקויים מארץ נהדרת. "מאיפה יש לך כוח להצחיק אותי?" מתפלאת רונה וענבר רק תחייך ותתמלא מעליצותה של רונה.

ענבר היא אם חד הורית המגדלת שני בנים לבדה, וסועדת זה שנה את רונה. הסערה המתחוללת בתוכה היא גדולה. "לא טוב להיות כול יום בבית החולים", היא לוחשת, "אני מותשת, מרגישה שאף אחד לא לוקח עליה אחריות".

"לרונה הייתה השבוע יום הולדת" היא מספרת לי, אז הוצאתי עוף, הזמנתי את הבן של רונה ואת בן זוגה ואכלנו יחד מרק עוף, רונה מאוד אוהבת מרק עוף, זה נחמד שאפשר להמתיק רגעים של שכיב מרע בקצת אבקת מרק.

גם לחסד יש מחיר

הבן של ענבר כועס עליה, אין לה כסף לקנות לו זוג נעליים, "היו לי הרבה הוצאות החודש",  היא מנסה להסביר לו  "רק החנייה ב"בלינסון" עלתה לי 70 ₪", וגם האוכל שהיא מביאה לה מדי פעם עולה כסף, וצריך להתחשב, "אתה יודע," היא אומרת לו, "גם לחסד יש מחיר שניתן לאמוד אותו בשקלים."

לרונה יש משפחה. יש לה ילדים ואפילו אחות, אולם הם מתנערים  ממנה, כנראה ,סיפור חיים לא פשוט בנה מרחק שלא ניתן לגשר עליו.

מה עושים עכשיו? עיניה שואלות אותי ללא מילים. היא מנסה למצוא התחלה של תשובה בתוך עצמה, נקרעת בין המחויבות הרגשית שלה אל חברתה, לבין הצרכים של ילדיה, וכמובן ההוצאות...

באחד מהלילות הלבנים הארוכים שלה, היא שמעה באחת מתוכניות הרדיו שיש מצוות שככל שאתה מרבה בעשייתן אתה זוכה לקנות את מקומך בעולם הבא. היא מביטה בי מהנהנת, "את רואה, אני זכיתי, יש לי מקום כבר בעולם הבא."

ומה עם העולם הזה? אני מתעקשת. היא לוקחת נשימה ארוכה, אוספת את מחשבותיה ומשיבה: "תראי, אם יהיה משהו שישבור אותי זה רק הכסף... חשוב לי שהבנים שלי יראו כיצד יש לנהוג בחבר שזקוק לעזרה, שיש לנהוג בחמלה כלפי הזולת בעולמנו זה. אולם אני לא בטוחה שאני יכולה לממן את זה... זה הכי כואב לי...

היא אוספת את חפציה, דוחסת אותם יחד עם מחשבותיה לתיקה הרחב, ומתכוונת לחזור לביתה לאחר יום עבודה מעייף.

הנייד שלה מצלצל, רונה על הקו, "לא טוב לי" היא אומרת לענבר, "אז אולי תכיני לך כוס תה"? "הכנתי, אבל היה לי מר..." -"אז אולי תפתרי תשבץ"?  "אני לא מוצאת את החוברת"... עונה רונה בלאות..." אולי תשבי קצת על הכורסא, זו שפונה לחלון, אולי זה יעשה לך טוב"? "הכורסא, לא, לא נוח לי בכורסא... את יכולה לבוא? זה עושה לי טוב כשאת באה..." -"בטח שאבוא, בטח... רונה, להביא לך משהו לצהריים?"...

*

אתן מוזמנות בחום להגיב!

כתבו אלי (hepnerof@gmail.com) את תגובתכן, וציינו בבקשה אם היא מיועדת לפרסום באתר. ציינו במייל האם לפרסם את שמכן המלא או כינוי חלופי, על מנת לא לפגוע בפרטיותכן.

תגובות שהתפרסמו עבור טוריה של עפרה הפנר