פיסות חיים - בלב כבד | הטור של עפרה הפנר

"שמעת מה קרה עם הדר הבת של עינב"? בקע מתוך האפרכסת קולה חדור הדאגה של אפרת. " לא, לא שמעתי", עניתי תוך כדי הדחת הכלים בכיור. "עזבי את הכלים, ושבי" מצווה אפרת.

אני סוגרת את הברז, ובלב כבד מתיישבת על הכורסא, מחכה לשמוע במה מדובר. "תקשיבי, הדר, נדרסה. היא חזרה אתמול לפנות בוקר ממדורת ל"ג בעומר יחד עם חברה. הן חצו את הצומת המובילה לביתן. כמובן שחצו במעבר החצייה, אולם מכונית שנסעה במהירות פגעה לה בראש, לחברה לא קרה דבר".

יומיים שכבה הדר, והיא רק בת 16 מחוסרת הכרה בבית החולים. אביה הוזעק מחו"ל. כשאפסה התקווה בקשו את רשותם לתרומת איברים. בהתחלה עינב הסכימה, לאחר מחשבה נוספת סירבה, לא יכלה לסבול את המחשבה שהדר תהייה קבורה והיא מחוסרת איברים.

עוגיות מתוקות וצרור מכתבים

היא נקברה בארון עשוי עץ צבוע חום זהוב.  יד ביד הובילו עינב ובעלה את מסע ההלוויה, ורבים, רבים מאוד השתרכו כלא מאמינים אחר ארונה של הדר. בערב, כששמש בין הערביים מלטפת את ארונה המורד מטה אל מעמקי האדמה, עלו ובקעו ממיתרי גיטרה שנצבטו, שירים שאהבה במיוחד. החברה שניצלה הניחה קופסת עוגיות מתוקות וצרור מכתבים קשורים בסרט, כמה מילים שעוד לא הספיקה לומר.

על התלולית הטרייה הונחו זרים צבעוניים. כשנראה, כי תם מסע ההלוויה, ניבקע לפתע שביל בתוך קהל המלווים. אט אט התקדם אחיה היחיד בתוך ההמון, בידיו זר כלניות סגלגלות מפלס לו את דרכו לפגישה אחרונה עם הדר.

עינב שכלה את בתה האהובה והיא כבר לא צעירה, זה מכבר ספרה ארבעה עשורים לחייה. בשבעה היא החליטה יחד עם בעלה, שהם לא נכנעים, החליטו לדבוק בחיים. גם הנהג הדורס היה בשבעה. מסתבר שהם מכירים אותו, ככול הנראה, נסע במהירות מופרזת. היא סלחה לו, כן, מאמינה, "שמה שצריך לקרות קורה..."

האח גבריאל

אחר כך בא לבקר אותם ידיד של הדר, הוא למד איתה בחטיבת הביניים הוא סיפר שחלם עליה, בחלום הדר אמרה לו שיוולד לה אח ויקראו לו גבריאל. כשסיפר לה הידיד את חלומו, לא ידע שעינב הרה ויש לה בן.

מאז הרתה שוב וילדה שני ילדים נוספים.  היא מאמינה שטוב לה, להדר, היא נמצאת במקום לבן ונעים, משחקת עם מלאכים.

בכול ל"ג בעומר עושים אזכרה. "שום ילד לא יכול לקחת את המקום שלה", אמרה לי פעם, "אין נחמה". כן, היא טיפלה בעצמה, דיברה על האובדן. היום תוכלו לפגוש אותה מרצה בפני נהגים צעירים על נהיגה בטוחה.

אפרת ואני נאלמות מולה, נחרדות לנוכח עוצמת הכאב המפלחת את החזה. כשהיא התייעצה איתנו על הכיתוב למצבה וצבע האותיות. הקפדנו לבקר אחת לכמה זמן, שמחנו על כול לידה, אחר כך נפרדו דרכינו. כול אחת הסתגרה בעולמה. ככה זה בחיים, נפרדים.
 

*

אתן מוזמנות בחום להגיב!

כתבו אלי (hepnerof@gmail.com) את תגובתכן, וציינו בבקשה אם היא מיועדת לפרסום באתר. ציינו במייל האם לפרסם את שמכן המלא או כינוי חלופי, על מנת לא לפגוע בפרטיותכן.

תגובות שהתפרסמו עבור טוריה של עפרה הפנר