הפרעות אכילה נפוצות בקרב נשים - בולמיה נרבוזהגם הפרעה זו, שנפוצה בעיקר בקרב נשים, מתאפיינת על ידי בולמוסי זלילה, אך הם אינם מובילים לעלייה במשקל, משום שהחולות "מפצות" עליהם בהקאות חוזרות ונשנות ושאר התנהגויות "מטהרות".
בדומה להפרעה של התקפי זלילה, גם בהפרעה זו המאפיין העיקרי הוא בולמוסי אכילה – אכילת כמות גדולה של מזון בתוך פרק זמן קצר, ובכלל זה אף מזון שאינו ראוי למאכל (כגון מזון קפוא או מקולקל) או שילובי מאכלים לא מקובלים.
את ההתקף מלווה תחושת אובדן שליטה, ואחריו מופיעות תחושות של גועל, פחד, בושה ואשמה. אך בניגוד להפרעה "רגילה" של התקפי זלילה, ברוב המקרים הפרעה זו אינה מובילה להשמנת יתר, משום שהבושה שבאה בעקבות ההתקפים מובילה להתנהגות "מטהרת ומפצה", שנועדה למנוע את העלייה במשקל.
הנפוצה ביותר היא הקאה יזומה וחוזרת, שעלולה לגרום לסיבוכים פיזיים קשים.
בולמיה נרבוזה - שכיחות ותפוצה בקרב נשים
ההפרעה הזו נפוצה משמעותית יותר בקרב נשים (בערך פי עשר לעומת גברים). קשה לקבוע את שכיחותה המדויקת באוכלוסייה, כיוון שמשקל החולות נותר לרוב תקין עקב ההתנהגות המפצה, ולכן קשה לזהות אותה.
החולות עצמן מתאמצות בדרך כלל להסתיר את מצבן, ולא יבואו לטיפול. ההפרעה מופיעה בדרך כלל בסוף גיל ההתבגרות (החל מגיל 16-17), או בתחילת שנות ה-20 לחיים.
אצל חולות הבולמיה יש שכיחות גבוהה של דיכאון, ולשילוב של שתי ההפרעות יש בדרך כלל מהלך מחזורי של התקפים, המזכיר הפרעה דו-קוטבית.
בקרב בני המשפחה, רואים שכיחות גבוהה של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). בנוסף, החולות נוטות במקרים רבים להתנהגות אימפולסיבית, להתנהגויות הרסניות שונות כגון שימוש באלכוהול וסמים וגם לקשרים זוגיים וחברתיים סוערים.
תסמינים מוכרים ומהלך ההפרעה
ישנם כמה קריטריונים ברורים לאבחנה של הפרעה זו:
- אפיזודות חוזרות של התקפי זלילה של כמויות מזון גדולות בפרק זמן קצר, תוך תחושת אובדן שליטה
- התנהגויות "מפצות" שנועדות למנוע עלייה במשקל לאחר התקפי הזלילה: הקאות יזומות; שימוש בחומרים משלשלים או משתנים; צומות ממושכים (יממה ואף יותר); פעילות גופנית אינטנסיבית; ושימוש בחוקנים או בתרופות שונות
- תדירות: התקפי הזלילה מתרחשים לפחות פעמיים בשבוע במשך פרק זמן של שלושה חודשים
- ערך עצמי שמושפע בצורה קיצונית על ידי מראה חיצוני ומשקל הגוף.
התסמינים הללו יכולים להוביל לשורה של סיבוכים גופניים:
- הפרעות קשות במלחים בדם (רמות נמוכות של נתרן ואשלגן)
- מצבי התייבשות ותת תזונה למרות המשקל התקין
- רמות גבוהות של עמילז בדם, כתוצאה מהתנפחות של בלוטות הרוק, הנובעת מההקאות החוזרות. לעתים, אף מתעורר הצורך לנתח את הבלוטות (ההתנפחות נסוגה בדרך כלל עם הפסקת ההקאות). רמות העמילז הגבוהות עלולות להוביל לסיבוכים גופניים קשים
- פגיעה קשה בשיניים ובחניכיים עקב ההקאות
- פגיעה בריריות הוושט שיכולה לגרום לדימומים ובמקרים חמורים לקרע בוושט
הבולמיה היא מחלה כרונית, שמתנהלת באופן מחזורי עם תקופות של החרפה וביניהן תקופות של רגיעה. כמחצית מהחולות מצליחות להבריא בסופו של דבר באופן מלא, כ-30% מבריאות חלקית וכ-20% ממשיכות לחיות עם התסמונת המלאה.
שיטות טיפול מוכרות - בולמיה נרבוזה
הטיפול בבולמיה הוא משולב. הוא כולל טיפול פסיכולוגי, שיכול להיות קוגניטיבי התנהגותי, שנועד לזהות דפוסי חשיבה והתנהגות לקויים ולהקנות דפוסים "מתוקנים" במקומם, או לחלופין טיפול דיאלקטי התנהגותי (טיפול התנהגותי שכולל בתוכו גם מאפיינים דינמיים של חקר האישיות).
לצד זאת, יש להנהיג דיאטה של תזונה נכונה. כיום מקובל גם טיפול תרופתי המתואם אישית למטופלת, כשהתרופות המקובלות הן תכשירים נוגדי חרדה ודיכאון מקבוצת SSRI או מקבוצת SNRI, או מייצב המצב-רוח טופמקס, שהוכח כיעיל במניעת התקפי הזלילה (כמו גם התנהגויות אימפולסיביות אחרות).
|
