פיסות חיים - את יהודיה | הטור של עפרה הפנרהקשנו בתקווה על הדלת. הדלת נפתחה, ולפנינו עמד גבר שחידד מבטו לקימורי אפה של חמותי.
"את יהודיה" היו מילותיו הראשונות אלינו בגרמנית. "כן" היא ענתה, רועדת כולה.
אלה היו ימים אחרונים של אוגוסט בעיירה גרמנית על גבול שוויץ. היה חם, אני זוכרת, לא היה חדר פנוי שנוכל ללון בו.
הוא היה איש גדל גוף, כבר לא צעיר. קווצות שיער כסוף מסורקים למשעי לאחור.
עיני הקרח שלו ניבטו מבעד לזגוגיות משקפיים מוזהבות. היא הייתה ניצולת שואה. לרגע, החזירה אותה הפניה שלו אל אותם ימים בהם הסתתרה כילדה מפני אנשים שנראו כמוהו ודיברו כמוהו.
"אני לא ישנה אצלו" קבעה בהחלטיות, ומצאה לינה מסבירת פנים יותר.
יוסי ואני החלטנו דווקא להישאר ללון אצל הגרמני ואשתו הלבבית. תוך כדי ההתארגנות בחדר עלו בנו סימני שאלה בדבר חלקו של המארח שלנו בזוועה. מה הוא עשה כשאנשים רעבו ללחם? האם נטל חיים? האם הוא מתחרט?
ביתו היה מטופח. שני חדרים גדולים עמדו לרשותנו. מזווה מלא כל טוב וחצר ירוקה.
היה זה עוד בית רגיל בעיירה גרמנית שרחובותיה מקושטים פרחים, מזרקות מפוסלות מונחות בכל פינה ופעמון הכנסיה המקומית מזכיר מדי ראשון כי זמן התפילה הגיע.
איך זה שכוכב אחד לבד מעז
בחדר השינה, מעל מיטתי תלוי היה פסלון של ישו ועל השידה הונח אחר כבוד עותק של הברית החדשה.
בטבעיות רבה ניגשתי אל ישו, ביקשתי ממנו סליחה והורדתי אותו מן הקיר. הרגשתי לא נוח לישון כשהצלוב מסתכל עלי מלמעלה.
המארח שלי הבחין בכך והתחיל לצעוק עלי בחמת זעם בגרמנית. לא הבנתי אף מילה. היה ברור שהוא לא אהב את הדקורציה החדשה. נעלתי את הדלת, וחיכיתי עד יעבור זעם.
לעת ערב הגישה לנו זוגתו ארוחת ערב ופתחה את ליבה בפנינו. כן, הוא היה חבר במפלגה הנאצית. כן, הוא היה גאה בהיטלר ולחם למען הרייך. הוא נישבה בתחילת המלחמה על ידי האנגלים והיה אסיר במשך תקופה ארוכה, היא חיכתה לו כל אותו הזמן.
בשובו לביתו כבר לא יכלה להרות, היתה מבוגרת מדי. זה העונש שלנו, אמרה לי פעם, בגלל זה אין לנו ילדים.
כשכבר החשיך והתאספו כמה חברים מהשכונה לשתיית בירה ואכילת נקניקיות, הזמין אותנו הגרמני לחברותא.
הרגשתי קצת על תקן של אטרקציה בתוך חבורת הגרמנים הבולסת את הבשר ומתבסמת מן הבירה המרירה.
"אני מאוד מתבייש בתקופה הזו" פנה אלי אחד הצעירים וביקש לשמוע עלינו ועל מדינת ישראל.
היו מי מביניהם שהתנצלו על השנים ההן וסיפרו שהילדים הגרמניים לומדים על השואה בבית הספר, דיברנו על הלקח האנושי שיש להפיק.
רק המארח הגרמני שלנו לא אמר דבר. הקפיד לציין שלביתו נכנסים רק מוצרים גרמניים.
את דעתו על היהודים הוא שמר לעצמו. הצית עוד סיגר תוצרת גרמניה ושאף את העשן אל ריאותיו. גם אז היה הרבה עשן.
סגירת מעגל
ריח לחם טרי התפשט ברחבי הצימר. ארוחת בוקר מעשה ידיה של אשתו היתה ערוכה עבורנו.
היא עבדה במאפייה. סוגים רבים של לחמים היו מונחים בסלסלה, מרקחת של ריבת פטל, שנקטף מגינתם בלטה במתיקותה.
היא מתמסרת לגידול ירקות, הוא מסייע בידה בתחזוקה. לא מזמן בנה בקתת עץ בחצר. הם חיים את חיי הפנסיה שלהם בשלווה.
אז לא הייתה שלווה, לא היה לחם ולא היו חיים. היו רק יהודים שיש לסלק מן העולם וגרמנים ששמחו לעשות זאת. היתה תעשייה גרמנית יעילה ויהודים שדפקו על דלתות זרים.
לפני שעזבנו קנינו שוקולד, כתבנו פתק תודה על האירוח וסגרנו אחרינו את הדלת.
*
אתן מוזמנות בחום להגיב!
כתבו אלי (hepnerof@gmail.com) את תגובתכן, וציינו בבקשה אם היא מיועדת לפרסום באתר. ציינו במייל האם לפרסם את שמכן המלא או כינוי חלופי, על מנת לא לפגוע בפרטיותכן.
|
